סיפורי הצלחה מהסטודיו
מרגש אותי להביא את האפשרות לאיכות חיים מיטבית לבני הגיל השלישי.
מחקרים מראים שגם אנשים שמתחילים להתאמן לראשונה בשנות ה- 60 לחייהם יכולים לשפר בצורה דרמטית את איכות החיים שלהם, הן מבחינה פיזית והן מבחינה ריגשית וחברתית.
אני מאמין שאיכות החיים שלנו, תלויה, קודם כל, בפעילות גופנית יומיומית. החל מפעילויות בסיסיות ועד לאימוני סיבולת כוח והתנגדות מתונים, תרגילי שיווי משקל וגמישות. פעילויות אלו שומרות על מסת השריר וגם על מסת העצם.
אלו כמה מסיפורי המתאמנים שלי:
הסיפור של אברהם
לפני מספר חודשים פנתה אלי ורדה (שם בדוי) שמתאמנת אצלי במתנס, וסיפרה לי כי בעלה, בשנות ה 70 לחייו, סובל ממחלה אוטואימונית שביטויה העיקרי הוא התעייפות של השרירים הרצוניים והמחלה החמירה בחודשים האחרונים ויש גם עדויות ראשונות לפרקינסון.
היא ציינה כי במחלה זו נפגעת התקשורת בין העצב לשריר ויש לו הפרעה בדיבור, בראיה, קשיים בבליעה, בלעיסה, בהליכה ובנשימה.
יש פגיעה משמעותית באיכות חייו והוא מתקשה לבצע פעילויות גופניות בסיסיות.
מכיוון שהוא ממעט מאוד בפעילות גופנית היא ביקשה שאתחיל לאמן אותו.
אנו מתאמנים פעמיים-שלוש בשבוע וכאשר אני מגיע לביתו עם ציוד האימון (כדור ovelball, גומיות, קוביות, משקוליות, משטחי עמידה/מגע שונים לרגל ועוד) ואנו מתרכזים בהפעלת השרירים שנפגעו, משחקי כדור, משחקי ידיים, משחקי קול, עמידה על משטחים שונים והפעלת כף הרגל.
אנו מתאמנים בהליכה בצורות שונות, עובדים על שיווי המשקל, על קימה וישיבה ועליה במדרגות. תוך כדי האימון אני מוסיף גם משחקי חשיבה שונים.
לפעמים, מצטרפת אלינו לאימון גם הבת שלו, הסובלת מפיגור קל, ואנו הופכים את האימון לחוויה משפחתית משמחת ומשמעותית.
האימונים מאוד קשים לו אך הוא מבין את חשיבותם, משתף פעולה ומחכה להם בקוצר רוח.
בשבועות האחרונים אנו רואים שיפור ניכר ביכולת ההליכה שנפגעה, בשיווי המשקל, בקימה ובישיבה ואפילו בעליה וירידה במדרגות.
אנחנו ממשיכים להתאמן ביחד ומקווים להמשך מגמת השיפור.
הסיפור של חדווה
לפני כשבוע, בסיום האימון הדו שבועי שלנו, בעת ההליכה בפארק חזרה לביתה, אמרה לי חדווה (שם בדוי) "אוי, אורי, שכחתי לספר לך... אני כבר כמה פעמים רציתי לספר לך ולא ייצא...".
"מה העניין חדווה? במה נזכרת?" עניתי לה.
חדווה מתאמנת אצלי כבר מספר חודשים והיא אלמנה בת 74.
יש לה 3 ילדים ו- 9 נכדים והיא עוזרת בגידול הנכדים הקטנים. היא אישה עסוקה ופעילה, מוקפת בחברות. מצבה הגופני סה"כ טוב וחוץ מבעיית לחץ דם וקצת בעיות בשיווי המשקל היא אישה בריאה ואופטימית.
"אז ככה" היא אמרה לי "לפני שהתחלתי להתאמן איתך כל פעם שהייתי מתלבשת,
מעלה או מורידה את המכנסיים (וגם התחתונים), הייתי נשענת על השידה. זאת אומרת יד אחת מעלה ומורידה את הבגדים והשניה תומכת בגוף שלא ייפול. בשבועות האחרונים, שמתי לב, כי אינני נשענת יותר על השידה, שיווי המשקל שלי ממש השתפר וכל התהליך של הורדת והעלאת הבגדים הרבה יותר מהיר. אני משוכנעת כי זה הודות לאימונים שלנו".
"וואו!" אמרתי, "חדווה אלו חדשות נהדרות".
"תדע לך" היא אמרה לי "האימונים שלך ממלאים אותי באנרגיה ואני תמיד מרגישה כל כך טוב בסיום, למרות שלפעמים קשה לי להתחיל, והאנרגיה הזאת נשארת לי לכל מהלך היום".
הסיפור של יעקב
"יעקב (שם בדוי) מה שלומך היום?" שאלתי כשנכנסתי לביתו לאימון השבועי שלנו.
"תשמע" הוא אמר לי "מה יש לומר כשאני רואה אותך אני מרגיש מצוין. גם כשעבדתי במקורות..." ואז נקטע לו חוט המחשבה והוא לא השלים את המשפט.
יעקב הוא בן 87, וסובל מדמנציה. אישתו נפטרה לפני מספר שנים, והוא עבר לגור ליד הילדים שלו. הוא מטופל בעובדת זרה מקסימה. מצבו הגופני בסה"כ טוב.
את האימון איתו התחלתי לבקשתה של הבת שלו שהיא חברה טובה.
"אורי, אולי תאמן את אבא שלי" היא ביקשה. "אתה יודע...הוא אדם קשה. היו אצלו כבר כמה פיזיותרפיסטים אבל הם לא הסתדרו איתו. אולי אתה תצליח. מה אתה אומר... מוכן לנסות?". לא יכולתי לסרב, כמובן.
מאז עברו כבר מספר חודשים ויעקב, אמנם כבר בן 87 ועבר ניתוח להחלפת ירך, אבל האימונים איתו הם ממש "חגיגה", ממש "אירוע חברתי" ושנינו נהנים מאוד באימון. מהרגע שאני פותח את הדלת ואנו מתחילים הוא עובד קשה, משתדל ולא מוותר לעצמו. אנו מתרגלים הליכה, שיווי משקל, קואורדינציה, קימה וישיבה ועוד.
יעקב מחייך, שמח והאווירה היא נהדרת ומצב הרוח של שנינו בסיום נפלא.
לפעמים הוא מאבד את חוט המחשבה ויש צורך לחזור על ההוראות שוב ושוב אבל כמו שהבת שלו אומרת "אורי אתה פשוט עושה איתו עבודת קודש, המון תודה".
הסיפור של נועה ומירב
נועה ומירב הן בנות דודות והחברות הכי טובות אחת של השניה מאז שהיו ילדות.
הן מבלות יחד, נוסעות לחו"ל יחד, ויודעות הכל אחת על השניה. שתיהן בסוף שנות ה- 60 לחייהן (נועה קצת יותר מבוגרת) ושתיהן בפנסיה כבר מספר שנים.
נועה היא זו שפנתה אלי, אחרי שקיבלה המלצה עלי, וביקשה שנתחיל להתאמן. "כי זה חשוב בגיל שלנו", היא אמרה. "אבל תדע, אורי, אנחנו שונאות לעשות ספורט ממש שונאות, זה סבל בשבילנו, למרות שאני מורה לחינוך גופני".
אמרתי לנועה שנתחיל לאט לאט ונראה איך הן מרגישות עם האימונים.
את האימון הראשון עשינו בבית של מירב. יש לה בית גדול, מעוצב ומאוד מרשים. בפגישה הראשונה איתן התברר לי שהספורט לא זר בחייהן ומירב היתה שחקנית כדורעף בצעירותה ונועה מלבד היותה מורה לחינוך גופני, גם היתה שחיינית.
הבנתי מיד שיש עם מי לעבוד!
בהתחלה התלבטתי איזה סוג אימון להציע להן (ושתיהן מאוד דעתניות...) אבל מאז מצאתי את המינון הנכון עבורן ואנחנו עושים שני אימונים בשבוע. אימון אחד הוא אימון כוח והתנגדות, בבית של מירב, והאימון השני הוא בפארק ואנחנו עובדים על סיבולת לב ריאה.
האימונים מצאו חן בעיניהן!
במהלך האימונים יצרנו קשר אישי, חם והדוק ויש לנו שיחות בנושאים שונים, שיחות מעניינות, מצחיקות וגם עמוקות.
הן מתקדמות, מאותגרות ולא מוותרות לעצמן למרות שכל אימון הן מקוות שאולי, אולי הפעם הזאת אני לא אגיע... ותהיה להן שעה חופשית...